דיאטות משמינות 

הכל מתחיל ברצון תמים לרזות, להשיל מספר ק"ג ולהרגיש קל ונוח יותר עם גופכם.
ברור לכם שעודף המשקל שלכם הוא תוצר של אכילת יתר, בין אם אתם פעילים ובין אם לאו ולכן הרעיון של דיאטה נשמע הרעיון הכי הגיוני בסביבה. בעיקר בסביבה בה כולם בשלב כזה או אחר של דיאטה. ובודאי בגלל שאין שום דרך אחרת שאתם מכירים.
ברגע שהחלטתם "דיאטה" - קבעתם לעצמכם הגבלה וחסך של קלוריות, של פחמימות, של שומנים, אין זה משנה כלל וכלל. המסר המחלחל לתודעתכם הוא הגבלה. הגבלה של חופש הבחירה שלכם. ומוחכם, מצידו, קולט מסר זה כאיום על זרימה רציפה של רכיבי תזונה ואנרגיה. יקום מי שלא מרגיש רעב יותר, ברגע בו הוא מחליט להתחיל בדיאטה.
יקום מי שלא חש לחץ פנימי, אפילו קל ככל שיהיה, נוכח הרעיון של התחלת דיאטה.
לא אתפלא, אם אף אחד לא קם.
אם תסבו תשומת לב, תוכלו להבחין שאת השפעת המסר הזה תחושו מיד כשבתוככם תתעורר לה תחושת התנגדות, לעיתים קלה ולעיתים חזקה. אם לא תחושו בה מיד, זה רק בגלל שצונאמי של מוטיבציה מציף אתכם, אנרגיה של תקווה המלווה כל דיאטה חדשה, כזו שלא עשיתם בעבר, והמחשבה שהנה אוטוטו תגיעו ליעד המיוחל, מרגשת אתכם באופן בלתי תואר. עם הזמן ילכו ויחלשו קולותהם של אלו לצד עלייתם של כוחות ההתנגדות.
ההתנגדות הזו איננה כח יצר הרע שלכם או קול ההרס העצמי, לא ולא. ההתנגדות הזו באה מתודעתכם השפויה ומגופכם הבריא. ברגע שהעברתם בתאי מוחכם את מסר ההגבלה, נורות החרום נדלקות והמח מעורר את מנגנוני ההגנה לשמירה מקסימלית על שיווי משקל מטאבולי. מבחינת הגוף, הוא נכנס למצב של אי-ודאות. מבחינת הגוף, הוא תחת איום קיומי. המוח שלכם אינו מרשה לעצמו להתבלבל בכל מה שקשור לקיום שלו. גוף בדיאטה הוא גוף רעב (מעצם ההגבלה), ורעב...הוא סכנה.
הגוף שלכם אינו יודע דיאטה מהי, בדיוק כפי שאינו יודע שיש מסעדת מזון מהיר בכל פינת רחוב והמון פריטי מזון בארונות המטבח ובמקרר, הוא כן יודע הגבלה וימי צנע, שהרי כל מה שיש בחוץ אינו רלוונטי לגביו, התקבלה החלטה ברורה, להגביל, למנוע, לחסוך.
מנגנוני הגנה:
ברגע שמוחכם מזהה, מבחינתו, מצב של סכנה, הגוף נכנס למצב של סטרס (עקה) ומפעיל מגוון מנגנוני הגנה.
כדי להבין את האופן בו מתפקד גופכם תחת חסך הדיאטה, נשתמש באדם שפוטר מעבודתו, כמטאפורה.
כשאדם מפוטר מעבודתו, הדבר המיידי שנפגע הוא תזרים המזומנים שלו. הבטחון הכלכלי מתערער ותובע התארגנות חדשה למען שמירת הסטטוס-קוו. אז, מה הדבר המיידי שיעשה אדם שתזרים המזומנים שלו הצטמצם?
כלכם תסכימו ודאי שקיצוץ בהוצאות הוא צעד חכם. בתחילה מדובר בהוצאות שהן בגדר מותרות ובהמשך, ככל שנמשך החסך, יתרחב הקיצוץ להוצאות המחיה. כך פועל גם גופנו. חילוף החומרים (שמוגדר כהוצאה אנרגטית בזמן מנוחה לדקה/שעה) מתחיל לרדת. אם אין הכנסה רציפה וראויה , לא מבזבזים. ככל שנמשכת הדיאטה או מוקצנת, כך הולך ופוחת קצב חילוף החומרים.
לאחר צמצום ההוצאות ובמקביל, נתחיל לחפש מקורות מזומנים זמינים, מעין פק"מים קטנים, קצת כסף ששמנו בצד, מוכרים כמה דברים בעלי ערך על מנת לקיים את היום-יום. ברמת הגוף מדובר במסת השרירים. חלבוני השריר שאינם מיועדים למלא את צרכיו האנרגטיים של הגוף, הופכים להיות ספקי אנרגיה בעת סטרס. זו הסיבה שתחוו ירידה במשקל עם תחילת הדיאטה. תכולת המים בשרירים גבוהה מאוד ולכן עם פירוק חלבוני השריר, מופרשים מים רבים שמשפיעים על משקל הגוף. (שימו לב שבדיאטה,אתם רצים יותר לשרותים). לכן דעו, ירידה במשקל הגוף, כפי שנמדדת ע"י מאזני שקילה, משבוע לשבוע מעידה על ירידה במסת השריר שלכם ולא משקפת הרזיה (שמשמעה, צמצום מסת השומן).
אותה מסת שריר היא רקמה בעלת רמת פעילות מאבולית גבוהה. זוהי מסה שנחשבת לבזבזנית האנרגיה הגדולה ביותר בגוף. כשאתם "נוגסים" ממנה, אתם מפחיתים את יכולת הגוף ל"שרוף" אנרגיה. ההוצאה האנרגטית שלכם פוחתת, חילוף החומרים בטווח הארוך הולך ומצטמצם.
אז מכרתם קצת פריטים (שרירים) ליצירת תזרים מזומנים (אנרגיה). האם תרוצו לשבור תכניות חסכון? אני בטוחה שלא. קופות החסכון שלכם הם הבטחונות שלכם, אתם תעשו הכל לפני שתשברו אותן. קופת החסכון של הגוף היא רקמת השומן שלו וגם הוא ישמור עליה מכל משמר. בימים של חוסר ודאות לבטחונות שלנו יש ערך הולך וגדל. הגוף אינו ממהר לפרק את רקמת שומן שלה ואף הופך להיות קנאי לה. (ושוב אחזור ואדגיש, מקור ירידת המשק שלכם, אינ שומן אלא שריר). כן, זוהי אחת ההשלכות של הדיאטה שלכם, מתונה ככל שתהיה.
על מנת לשמר את רקמת השומן, הגוף מעלה את כמות הליפאזות (אנזימים שמתפקידם לסייע באגירת חומצות שומן ברקמה המדוברת). בדיוק כפי שאתם תשתדלו להקצות אחוז מסוים מהכנסה מזדמנת לחסכון. יכולת אגירת השומן של הגוף אף תגבר.
כשאתם מובטלים ומשוועים להכנסה, אתם לוקחים כל עבודה שתכניס מזומנים, גם עבודות מזדמנות שתגמולן נמוך (אלה הן אותן ארוחות דלות קלוריות). כל שקל ייספר, כל שקל חשוב ולכל שקל תהיה כתובת. ברמת הגוף, הוא הולך ומתייעל, יכולת הספיגה של מערכת העיכול עולה ע"י הגברת כמות אנזימי הפירוק (כולל אלה המצויים בפה. כמות הריר עולה) וטרנספורטרם לספיגה אל מערכת הדם. כך שאם בעבר הגוף שלכם ספג חצי פרוסת לחם מאכילת פרוסה שלמה, עתה הוא יספוג יותר. תוסיפו לזה את התייעלות הגוף באגירת שומן ותקבלו את הגדלת פוטנציאל ההשמנה שלכם. האם לא זה, בדיוק, מה שקרה לכם עם השנים כשעברתם מדיאטה לדיאטה.
אז מה קיבלנו עד כה? חילוף חומרים הולך ויורד, פירוק שרירים, שמירה על רקמת השומן והתייעלות בספיגה והגדלה של מסת השומן בגוף. כך שאולי ירדתם במסת הגוף הכללי (הרי ירדתם 1.5 קג בשבוע האחרון, לא?) אך הרכב הגוף שלכם והפיזיולוגיה שלכם מעידה שאינכם מרזים. הגוף שלכם מאבד מסה רזה (שרירים) ושומר על המסה השמנה (במקרה הטוב) - זה אומר שהגוף שלכם הופך שמן יותר על אף הירידה במשקל הגוף הכללי.

אך כאן לא תמה ולא נשלמה תגובתו של גופכם לסטרס שכפיתם עליו.
מה עוד עושה אדם שאיבד את תזרים המזומנים הרציף והבטוח שלו? שולח קורות חיים, מחפש עבודה ראויה לכישוריו ולצרכיו, שולח לחמו על פני המים על מנת לייצר מזומנים למען רווחתו הכלכלית.
זה בדיוק מה שעושה המח שלנו בדיאטה, הוא משחרר נוירוטרנסמיטור הנקרא נוירופפטיד-Y. ומהו תפקידו של זה? פשוט מאוד, לעורר את החשק והתאוה שלכם ל...פחמימות. אז אם חשבתם עד כה שהכמיהה שלכם לבורקס, ללחם, לשוקולד היא יצר הרע שלכם, כדאי שתחשבו שוב.

התשוקה למזון עולה:
בעוד רובם המכריע של תאי הגוף עושים שימוש בשומן לצורך הפקת אנרגיה, ישנם תאים "מפונקים" אשר משתמשים אך ורק בפחמימות, אלה הם תאי המוח וכדוריות הדם האדומות. כיוון שמדובר במאגרים קטנים שמתרוקנים בקלות המח קנאי להם מאוד ומפעיל מנגנון מיוחד, שאינו קיים לגבי חלבונים או שומנים, שידחוף אותנו לצרוך פחמימות.
כל נסיון שלכם להילחם בדחף הזה לפחמימות, הוא נסיון להפעיל כח-רצון כנגד כח החיים, כנגד כח הרצון של הגוף שלכם להתקיים באופן מיטבי.
כשמתקיימים שני כוחות המתנגדים זה לזה נוצרת מלחמה, ובמלחמה הזו, תודה לאל, הגוף מנצח.
אם כן, עלית התאוה שלכם למזון וכמיהה שלכם למזונות מסוימים, היא תוצאה טבעית של ההגבלה עצמה.
ככל שעולה התשוקה למזון, ככל שאתם מפעילים כח רצון, אתם הולכים ונחלשים, כיוון שכח ניתן להפעיל לפרקי זמן קצרים. ואז אתם מתחילים להרשות לעצמכם לשחרר, כי אין לכם הרבה ברירות, אבל רק קצת ומפחיתים את החסך. הבעיה במהלך הזה מבחינתכם היא שהראש הדיאטטי שלכם אינו רואה זאת בעין יפה, ורגשות האשם מכרסמים בכם אט אט. החסך ורגשות האשם הם חברים טובים שמתנדנדים להם יחד. דמיינו נדנדה שבשני קצותיה יושבים שני ילדים. האחד נקרא "חסך", השני נקרא "רגשות אשם". כשה"חסך" למעלה, "רגשות האשם" למטה. הרי אין לכם מה להרגיש אשמים כשאתם כ"כ בסדר ועומדים בדיוק בהגבלה המלאכותית שיצרתם. ככל שה"חסך" יורד כך עולה "רגשות האשם".
ועם רגשות האשם, עולה התסכול, עולה האכזבה, מתגברת השיפוטיות וההלקאה העצמית. כל אלה מובילים אתכם בנתיב אחד ברור ליעד קבוע. כל אלה מובילים אתכם למקרר, כשהמזון תופש את תפקידו להקל על רגשותכם או על מנת להעניש אתכם על התנהגותכם ה"רעה".
איך שאני לא מסתכלת על הדינמיקה של אכילת היתר וההשמנה, הגורם המשמין באמת הם רגשות האשם והמאבקים הפנימיים שלכם.
איבוד השליטה והשמנה חוזרת:
עם רגשות האשם ההולכים ומתגברים, אתם הולכים ומאבדים את תחושת השליטה שלם. בעיניי, זוהי שליטה מדומה. אתם לא באמת שולטים בפיזיולוגיה של הגוף שלכם, ההיפך הוא הנכון. באמצעות דיאטה, לעולם לא תוכלו להיות בשליטה, זוהי תחושת אשליה.
ככל שאובדת לכם אותה תחושת שליטה, הולכת ומתגברת אכילת היתר שלכם. כך אתם מוצאים עצמכם במהלך החיים, או אוכלים פחות מדי או אוכלים יותר מדי. תנועת מטוטלת שולטת באכילה שלכם ובמשקל שלכם.
כן, זה השלב בו גם תתחילו להבחין בפחד הגדול מפני השמנה חוזרת, שאכן תלך ותתבטא מחדש בעולמכם, פה מתחילה שוב העליה במשקל,
עד.....שתגיעו שוב לנקודה, נקודת ההתחלה (חזרו לתחילת המאמר) בה תרצו לרזות, תתגייסו מחדש, עם דיאטה חדשה לתהליך המעגלי הזה.

לתהליך המעגלי הזה יש שם והוא נקרא מעגל גודריק-פורית'. כל מי שחי בדיאטה מכיר את המעגל הזה (גם אם לא הכיר עד כה את הרקע הביולוגי להיווצרותו), זהו המעגל שחחוים למעלה מ- 95% מאלה שמנסים לרזות באמצעות דיאטה, רק על מנת למצוא עצמם שוב באותו משקל במקרה הטוב, ובמשקל גבוה יותר במקרה הרע.

הבעיה עם המעגל הזה אינו רק המשקל שבטווח הרחוק עולה. הבעיה היא שהמעגל הזה אינו חוזר על אותו היקף אלא מקבל תבנית של ספירלה פנימה. ככל שאתם חוזרים על המעגל הזה הוא הולך ומתקצר כך שמשך הזמן בו אתם מסוגלים לגייס את כח הרצון שלכם ולהצמד למערכת כללים וחוקים תזונתיים הולך ופוחת.
אך האסון האמיתי הוא שאתם צוברים נסיון שלילי במאמצכם להשגת השאיפה הלגיטימית לחוש נוח בגוף קל ובריא. נסיון זה פוגע באמון שלכם בעצמכם והופך את המטרה לדמיונית ובלתי-מושגת.
אני מזמינה אתכם לוותר על הקרוסלה הזו. הצעד החכם הראשון יהיה לרדת ממנה, לוותר על הדיאטה כאופציה, כדרך לגוף הרזה שלכם. היא לא הובילה אתכם לשם עד כה, ואין סיבה להאמין שתצליח לכם יותר בעתיד.
כל עוד תבנו על כח הרצון שלכם, כל עוד תחיו תחת הגבלה וחסך, כל עוד תתנו למאבקים פנימיים סביב אוכל ואכילה להתקיים - תמצאו עצמכם חיים את השלכותיה של הדיאטה שוב ושוב.